ביום שישי האחרון הודיע לי בעל הבית של הפאב השכונתי שבו אני מבלה לעתים תכופות, שבקרוב לא אוכל יותר לשבת עם בירה צוננת ביד אחת, וסיגריה של אחרי יום עבודה נקי מעישון, ביד השנייה. בטון מתנצל הוא הסביר שבעקבות כנס של בעלי פאבים ומסעדות, נודע לו כי החל מ-7 בנובמבר יחלו לאכוף בצורה קפדנית את החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים.

"האם לא ניתן לסגור מקום שיהיה נקי מעישון ומאוורר עבור אלה שלא מעשנים כדי שאנחנו המעשנים לא ניפגע?" שאלתי בטון מבוהל. "אתה מתכוון, האם אי אפשר לסגור מקום מאוורר ומבודד למעשנים, כדי שלא יפריעו לאלה שאינם מעשנים", הוא תיקן בציניות מיואשת.

מסתבר, כי החוק החדש-ישן הזה מחייב את בעלי הפאבים והמסעדות להקצות 25% משטח המקום למעשנים, וזאת בתנאי שהמקום יהיה סגור ומבודד משאר המבלים. אבל מה קורה אם המקום לא תוכנן לכך, או שהמבנה אינו מאפשר זאת? זה בדיוק המקרה של הפאב השכונתי שלי - שבו, כמו בפאבים רבים אחרים, אין אפשרות לסגור הרמטית שום חלק שיהווה 25% משטח המקום. בקיץ אמנם אפשר יהיה לשבת בחוץ, אבל בחורף לא ניתן יהיה לעשן.

"אז אני אעשן!" הודעתי בקול נחוש והחלטי. אז מה? אני משלם מסים, עוצר בעצור, ומקיים את כל חוקי המדינה מזה כ-30 שנה. אז חוק אחד אני לא אכבד אחת לכמה ימים. גם ככה כבר למדתי להתחשב באלה שהעשן מפריע להם. אז אני אמשיך לעשות זאת בהבנה, ברצון ובהתחשבות יתרה, תוך עבירה על החוק.

"גם עם זה יש בעיה", המשיך להסביר בעל הפאב. "לפי החוק, אני מחויב להתריע בפניך שהעישון אסור, ואם אתה ממשיך לעשן, אסור יהיה לנו לשרת אותך ואני אצטרך להתקשר לרשויות ולהזמין אותם לבוא ולקנוס אותך".

יש הטוענים בעד החוק, כי הוא יעזור לצמצם את כמות המעשנים. לאלה אני אומר: תודה, אבל אנחנו ילדים גדולים, אין צורך לעזור לנו להיגמל. לצערנו, 25.5% מכלל האוכלוסייה הבוגרת בישראל הם מעשנים, אבל די במבט חטוף בכל פאב כדי להיווכח שבקרב הרבה יותר מ-25%, חוויית השתייה מקושרת גם לסיגריה אחת או יותר. אני מתנגד לאפליה מכל סוג שהיא, וברור לי שמי שסובל מעשן סיגריות לא צריך לסבול מהחוויה שלנו, אבל ההחלטה להקצות לנו רק רבע מהמקום, אם זה בכלל אפשרי מבחינה מעשית, הופך אותנו למוקצים מהמקום שלנו - המקום שבו הצלחנו למצוא מדי פעם כמה רגעים של שקט בתוך המולת החיים שבחוץ (והגנה מפני זיהום האוויר, רמת הרעש, קרינת האנטנות, וריח הביוב).

אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה הכריחו אדם שאינו מעשן לצאת ולבלות בפאב שבו העישון מותר. הבחירה בסוג החוויה היא בחירה חופשית הניתנת לכל אחד, ואלה שתומכים בחוק מוזמנים בשמחה לעודד בעלי עסקים לפתוח פאבים שחלק מהקונצפט שלהם, מלבד מכירת אלכוהול, יהיה איסור עישון.

אני מבטיח, בשמי ובשם המעשנים, שאנו נכבד את ההחלטה של בעל המקום ולא נעשן שם. ואם בכל זאת תרצו בחברתנו ולא נוכל להתאפק, תוכלו תמיד להקצות לנו 25% מהמקום שיהיה מבודד ומאוורר, ואנחנו, הפעם בתור אורחיכם, נתנהג בנימוס כלפי מארחינו.

הכותב בדרך להפסיק לעשן, אבל עדיין מאמין כי כל מילה בסלע!

לתגובות צרו קשר ונשמח לשמוע

לכתבה המקורית ליחצו כאן