יום שלישי היה יום מתיש ומרגש במיוחד בשביל אדון כמעט.
הוא התרוצץ ממקום למקום, מנאום אחד לנאום שני, ובערב עוד הספיק לפגוש כמה פעילים שהודיעו לו כי המצב נראה טוב למדיי.
זהו היום הגורלי שבו אולי יצליח להגשים את חלום חייו להיות חבר בכנסת ישראל.
בשעה תשע בערב, הגיע הביתה מותש מהמסע הארוך מלווה בכאב ראש מחוסר אוכל ושתייה, ודפיקות לב מתגברות לקראת שעת המדגם הגורלית.
אשתו של אדון כמעט, כבר חיכתה לו עם ארוחת ערב מוכנה, ושני ילדיו רצו לקראתו כשהוא פתח את הדלת בצעקות "נו אבא, אבא, אתה כבר חבר כנסת?".
"עוד מעט אולי נדע ילדים" הוא ענה בקול צרוד ועייף.
הוא לא הצליח לאכול הרבה מרוב התרגשות, וברבע לעשר כבר הייתה כל המשפחה דרוכה על הספה מול הטלביזיה, שמעולם לא הרגישה עצמה חשובה יותר, אפילו לא כשהקרינה בפעם הראשונה את סרט החתונה שלהם.
"והרי תוצאות מדגם הטלביזיה..." אמר הקריין, ועמודות הגרף החלו לעלות בבטחה
"אתה בפנים!" אמרה בשקט אשתו של מר כמעט, והביטה בו במבט מרוצה ואוהב.
"כן" חייך אליה מר כמעט , "אבל אסור עדיין להסיק מסקנות, זהו רק מדגם וכידוע יכולות להיות טעויות".
מייד החלו טלפונים רבים להרעיד את האוויר המתוח שהיה בבית. מי לא צלצל להביע תמיכה קרובי משפחה, חברי מפלגה,חברים מהעבודה, שכנים, ואפילו חברים של הילדים צלצלו להגיד מזל טוב על זה שאבא שלהם יהיה חבר כנסת.
כולם קיבלו את אותה התגובה ממר כמעט "חכו, עוד מוקדם לשמוח, צריך לחכות לתוצאות האמת".
כעבור שעה, כבר היה מר כמעט מוקף במאות פעילי מפלגה, שרצו רק ללחוץ את ידו ולברך אותו על כניסתו לכנסת, אך מר כמעט ניסה כל הזמן להזכיר לעצמו שאולי עוד מוקדם לשמוח, וחלומו אומנם קרוב מתמיד, אך עדיין לא הוגשם.
בדרך חזרה באוטו, היה לו כמה דקות של שקט כדי לנסות ולעכל את העובדה כי בקרוב מאד הוא יוכל אולי להגשים את כל מה שהיה כל כך חשוב לו כל השנים. עכשיו הוא יוכל לתרום למדינה כמו שבאמת תמיד רצה ותכנן  – עוד מתחילת דרכו החברתית כשהיה יושב ראש אגודת הסטודנטים.
"די, אסור לי לתת לאופוריה של כולם להשתלט עליי. אני אומנם רחוק כשני מנדטים מהסוף לפי תוצאות המדגם, אבל כבר ראיתי בעבר איך התוצאות יכולות להשתנות".
הוא חשב לרגע אם לפתוח את הטלוויזיה כדי לצפות בטפטופי תוצאות האמת, אבל הוא כבר היה מותש לגמרי, והחליט לבסוף לנסות לחטוף כמה שעות שינה לפני יום המחר – שיהיה אולי עמוס עוד יותר.

בשעה שש בבוקר כבר צלצל הטלפון הסלולרי. היה זה חבר מפלגה וותיק שבישר למר כמעט כי הסתיימה הספירה של תוצאות האמת, ואומנם המפלגה ירדה במספר המנדטים, אך הוא עדיין נמצא במקום האחרון. "זהו", אמר לו חברו הוותיק, "אפשר כבר לקרא לך ח"כ".
אדון כמעט התרגש מאד לשמוע את הבשורה, אך ידע כי נותרה עדיין ספירת קולות החיילים והמעטפות הכפולות, ולכך יכולה להיות משמעות של כמה מנדטים לכל צד.
אח"כ הוא כבר לא יכל להירדם שוב. הוא החליט לנסות ולהתנהג כרגיל, להיות עם הילדים כשהם קמים לבית הספר, וגם לקפוץ ולראות מה קורה במקום עבודתו, לאחר שפספס ימים רבים לטובת הקמפיין.
בשמונה בבוקר, מייד אחרי שהילדים כבר יצאו לבית-הספר, התקשר יושב ראש הדירקטוריון ופתח במילים: "נו, אז היה לי משתלם להפסיד אותך בכל הזמן הזה, עכשיו אתה הנציג שלנו בכנסת....אל תדאג יש לי כבר מחליף בשבילך...תקפוץ למשרד אני רוצה שתכיר אותו".
"אני אגיע מתישהו בסביבות הצהרים", אמר מר כמעט, ושוב התרגשות הציפה את ליבו.

את היומיים הבאים בילה מר כמעט בבית המפלגה, במפגש עם הצמרת המיועדת לכנסת ובדיונים רבים לקראת מפגש הנציגים עם נשיא המדינה.
כל הסובבים אותו, כולל יושב ראש המפלגה, כבר התייחסו אליו כאילו הוא כבר בפנים, ולרוב גם הוא התנהג כאילו הוא כבר שוכנע בכך בעצמו. רק לרגעים ספורים, כשהגיעו ידיעות על ספירת הקולות הנותרים, או בכמה רגעים נדירים של שקט, הוא ניסה עדיין להרגיע את עצמו ואת הפרפרים בלבו.
"הכל ייגמר רק כשוועדת הבחירות תצהיר על כך " היה אומר לעצמו בפעם האלף.

יומיים לאחר מכן, הסתיימה  ספירת המעטפות הכפולות. היה זה חבר קרוב שמכיר מישהו מוועדת הבחירות שבישר לו את התוצאות הסופיות עוד לפני הפרסום שלהם. "תשמע" אמר החבר "אני שמח לבשר לך שאתה צריך להחליף את התואר על כרטיס הביקור שלך, בקרוב תהיה חבר כנסת". הוא המשיך "יש כמה תזוזות במפת התוצאות, אך אצלכם זה לא השתנה".
למר כמעט היה קשה להסתיר את התרגשותו. "תודה רבה, אתה חבר אמיתי", אמר וניתק את השיחה.
הטלפון הראשון שעשה היה לאשתו. הוא ידע שיש לו עוד קצת זמן עד שתתחיל שוב מתקפת הטלפונים שבעצם לא ממש הפסיקה מאז תוצאות המדגם.
"אני בפנים" אמר לאשתו מייד בתחילת השיחה, ושמע את אנחת הרווחה שיצאה מקולה.
"אני גאה בך" אמרה אשתו. הוא יכל לשמוע את החיוך שעלה על פניה.
"אני בטח אשאר היום עד מאוחר בבית המפלגה, אז אל תדאגי לי" אמר.
"בטח מאמי" אמרה אשתו,"אני צריכה להתרגל לזה שאראה אותך יותר בערוץ 33 מאשר בבית".
מאותו רגע הפכו בעצם ההתרגשות והפרפרים לתחושת שליחות ואחריות.
הוא עדיין ידע שצריך לחכות לפרסום הסופי של התוצאות, אך קשה היה לו כבר להתמודד עם החששות העצמאיים שלו, אל מול השמחה והשכנוע של כל הסובבים אותו.
"זהו עכשיו זה כנראה באמת סופי" חשב.

את סוף השבוע בילה בחיק משפחתו וחברים טובים.במוחו כבר החל לתכנן את צעדיו הראשונים בכנסת הבאה, ולמרות שהוא נמצא במקום האחרון ברשימה, היה משתעשע לפעמים במחשבה על תפקיד זה או אחר שאולי יוצע לו.
"את תראי" אמר לאשתו בלילה של מוצאי שבת "אני לא אהיה כמו כולם, אני מרגיש שאני יכול לשנות הרבה דברים, ואני אעשה את זה!".הוסיף וחיבק את אשתו.

סוף סוף מזה כמה חודשים, שמר כמעט הצליח לישון כמה שעות רצופות וטובות.
הוא התעורר מצלצול הטלפון, ולאחר שזיהה את המספר, ענה בפה מלא חיוך
"אני מצטער, כנראה שנפלה טעות בספירת הקולות והמפלגה שלכם מאבדת מנדט אחד".
"מה?" הרים קצת את קולו ולא האמין למשמע אזניו.
"זה עדיין בבדיקה, אבל מקור מהימן אמר לי שכנראה זה סופי.אני מצטער, הייתי חייב להודיע לך" אמר החבר וסיים את השיחה.
"למה זה מגיע לי", אמר לעצמו מר כמעט והביט לשמיים. "יש לי כל כך הרבה מה לתרום".
"אלוהים מה זה כל המשחקים האלה?".
תחושת האכזבה לא הרפתה ממנו. הוא כבר תכנן במוחו, וחגג עם כולם והיה מוכן למסע השליחות מכל הבחינות, וברגע אחד הכל נלקח ממנו.
כל כך אין לו חשק עכשיו לכל טלפוני הניחומים שיגיעו, ולעיתונאים הרבים שבטח ירדפו ללא הרף. "הכי חשוב שלא יציקו למשפחה שלי" אמר לעצמו.
איך אפשר עכשיו לחזור לשגרה?, מה הוא יגיד ליושב ראש הדירקטוריון?, ואיפה כל התכנונים שהיו לו כדי להזיז דברים במדינה שהוא כל כך אוהב.

מר כמעט היה חייב להסתיר כלפי חוץ את אכזבתו הרבה, אך מבפנים הוא לא הצליח להירגע. כל הכוחות שהניעו אותו במשך כל השנים האלה, החל מהיותו חבר מפלגה, אח"כ חבר מרכז ובמסע הבחירות הקשה, כאילו צנחו בבת אחת ביחד עם כמות האדרנלין האינסופית שהציפה אותו מים שלישי בערב.
כל כך קשה להיות שליח ציבור. ועוד יותר קשה לראות את האור בקצה המסע הארוך, וברגע אחד לראות אותו נכבה.

את הימים האחרונים מבלה מר כמעט בניסיון לחזור לשגרה, ולנסות בכל זאת לעזור למפלגה בכוחותיו האחרונים. לעיתונאים הוא אומר: "מול עיני עומדת ועמדה תמיד טובת המדינה ולא טובתי האישית, ואני מקווה שהמפלגה שלי תהיה שותפה בקואליציה שתקום".מדיי פעם הוא עוד מצפה לטלפון שיודיע לו ששוב נפלה טעות, או שחברי מפלגתו הצליחו בהגשת הערעור והחזירו את המנדט האבוד, אך הפעם הוא נטול התרגשות לחלוטין כי הוא יודע כמה קטנים סיכוייו.

זהו טבעם של בני האדם. כמו שילד מתאכזב ביום ההולדת שהלגו שהוא חיכה לו שנה שלמה אזל מהמלאי. וכמו נער שכבר היה בטוח שעבר בהצלחה את הגיבוש ליחידה מובחרת מקבל הודעה שנמצא מישהו מתאים יותר, אני בטוח שגם נבחרי הציבור שלנו, ובעיקר אלו שנמצאים בסוף המקומות הריאלים, עברו שבוע מלא התרגשויות תהפוכות ואכזבות.
מותר גם לך מר כמעט להיות מאוכזב, ותפקידנו הוא לחזק את ידך, כי בסך הכל, אנו מקווים שאתה עושה את זה בשבילנו.

נשמח לשמוע תגובות, הערות והארות - צרו קשר